מאיפה באה המילה "סבא"
המילים סבא וסבתא אינן עבריות במקורן, אלא ארמיות, ובגמרא "סבא" הוא ביטוי של חשיבות.
החלק השני של השיעור עוסק כבר לא בתיאוריה, אלא בשאלה מה באמת ההזדמנות המיוחדת שבזקנה. אבל קודם, כמה דברים מעניינים על השמות.
השאלה הראשונה: היכן מופיעות בתורה המילים "סבא" ו"סבתא"? והתשובה המפתיעה: אין בתורה מילים כאלה. הן אינן עבריות במקורן, אלא ארמיות. כך למשל מתרגם אונקלוס את הפסוק "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן", ובתרגום מופיעה המילה הארמית "סב".
ובגמרא המילה "סבא" מופיעה פעמים רבות, ולא פעם כביטוי של חשיבות. יש בגמרא "ההוא סבא" – זקן חכם שאומר דברי תורה, ולפעמים מסופר שהיה זה אליהו הנביא. גם זה מתאים למה שנאמר בסוף החלק הקודם: חז"ל ראו בזקנה דבר חשוב.
ומאיפה המילה עצמה? הרב העלה השערה, והדגיש שזו אפשרות בלבד ולא קביעה: אולי "שיבה" קשורה ל"שבע", ולגיל שבעים. המשנה אומרת "בן שבעים לשיבה". ואולי "סבא" הוא אותו שורש, בחילוף של שי"ן בסמ"ך. זו רק השערה, אמר, אבל נראה בהמשך כמה משמעותי המספר שבע לענייננו.